בית-סאתיים

נספח 1 לפרק ד: בית-סאתיים

הקדמה

בשבת יש איסור הוצאה מרשות לרשות – אב מלאכה ה – ל"ט. העוקר חפץ מרשות היחיד בדרך ההוצאה, ושיעור הוצאה מינימלי (לכל סוג יש שיעור ההוצאה המתאים לו – ראה מסכת שבת פרקים ז'-ט') לרשות הרבים, או להיפך מרשות הרבים לרשות היחיד, וכן העוקר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע אמות ברשות הרבים עובר איסור תורה, והדבר תלוי אם במזיד או בשגגה נעשה הדבר.

הגמרא במסכת שבת דף ו' ע"א אומרת:

"ארבע רשויות לשבת, רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית, ומקום פטור. איזוהי רשות היחיד? – חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבע".

וכן גדר (כותל) שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה" (כלומר: כל מקום שיש לו שטח של ארבעה על ארבעה טפחים לפחות, ומוקף במחיצות שגובהן עשרה טפחים ומעלה, הרי זה רשות היחיד).

ואיזו היא רשות הרבים?

"סרטיה – דרך המובילה מעיר לעיר,

 ופלטיא – רחבת הער המשמשת שוק מסחרי,

ומבואות המפולשין – רחובות העיר שהם רחבים לפחות שש-עשרה אמה ופתוחים משני צידיהם. זוהי רשות הרבים גמורה"

ממשיכה הגמרא שם: "אין מציאין מרשות היחיד זו לרשות הרבים זו, ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו, ואם הוציא והכניס בשוגג – חייב חטאת, במזיד – ענוש כרת (אם לא התרו בו) ונסקל (אם התרו בו)".

קיימת רשות נוספת והיא כרמלית – כל מקום ששטחו ארבעה על ארבעה טפחים והוא מוקף מחיצות שגובהן פחות מעשרה טפחים אבל אינו פחות משלושה טפחים כל אלו וכיוצא בהן נקראים כרמלית. הכרמלית אין דינה כרה"ר ולא כרה"י ואיסור ההוצאה אליה וממנה הוא  איסור חכמים, וכן טלטול 4 אמות בתוכה איסורו מחכמים. השם כרמלית לדעת הרמב"ם הוא מלשון כארמלית (כאלמנה) דהיינו: שאינה לא בתולה ולא נשואה. לדעת הירושלמי היא מלשון "כרמל" (ויקרא כג, יד') שפירושו: כר ומלא דהינו: לא לח ולא יבש, וכן מקום שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים.

מקום פטור הוא מקום הנמצא ברשות הרבים שאין בו שטח של ארבעה על ארבעה טפחים, וגובהו משלושה טפחים ומעלה, והדין הוא: האם מותר להוציא ממקום פטור לרשות הרבים ולרשות היחיד וכן להכניס משם לתוכו. יש לציין כי גם אויר רשות הרבים למעלה מעשרה טפחים הוא מקום פטור, אבל אויר רשות היחיד דינו כרשות היחיד גם מעל לעשרה טפחים.

אם כן הזכרנו "על קצה המזלג" את ארבע רשויות השבת. היות והרבה מענייני שבת תלויים במלאכת המוציא מרשות לרשות, נמצא פרקים שלמים הדנים במלאכה זו. במסכת שבת פרקים ד' עד י"א עוסקים בפרטי הדינים הרבים הקשורים למלאכת ההוצאה, שהינם רחבים מני-ים.

מקור – מסכת עירובין פרק ב' משנה ה'.

וזו לשון המשנה:

 "ועוד אמר ר' יהודה בן-בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, מוקפת גדר עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומרה או בית-דירה, או שתהא סמוכה לעיר. ר' יהודה אומר: אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה.

ר' עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.

ר' אליעזר אומר: אם היה יתר על רחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה, ר' יוסי אומר: אפילו ארכה פי שניים ברחבה, ומטלטלין בתוכה".

ביאור המשנה: משנתנו עוסקת בהגדרת גינה וקרפף, ודינם לעניין טלטול חפץ בשבת בתוכם.

גינה – זה שטח הנטוע בעצי פרי או זרוע בירקות.

קרפף – שטח גדול מחוץ לעיר לאחסנת עצים או כל דבר אחר.

השאלה היא: האם גינה וקרפף נחשבים כרשות היחיד, והאם כשם שברשות היחיד מותר לטלטל כך גם בגינה וקרפף מותר לטלטל, או לא.

באילו תנאים גינה וקרפף יחשבו רשות היחיד? בזה יש מחלוקת תנאים במשנתנו:

את משנתנו נבאר צעד אחרי צעד לפי פירוש המשניות להרמב"ם למשנה זו :

"וכבר ביארנו שחצר המשכן הוא בית – סאתיים, וכבר ידעת שתשבורת חצר המשכן שהיא בית – סאתיים חמשת אלפים אמה, לפי שאורכו מאה ורוחבו חמישים, וכל מקום שתשבורת שטחו חמשת אלפים אמה, הרי הוא בית סאתיים איך שתהיה תבניתו, עיגול או מרובע או משולש, או שאר תבניות".

מהו שטח בית – סאתיים?

מהו שטח חצר המשכן? שטח המשכן היה גם כן  5000 אמות מרובעות וצורתה היתה מלבן אשר אורכו  100 אמה ורחבה  50 אמה.

ממשיך הרמב"ם: 

"אבל שטח מרובע בעל זוויות ישרות שתשבורתו אלפיים אמה אי אפשר לדעת צלע אותו השטח אלא בקירוב לפי חמשת אלפים הוא מספר שאין לו שורש, ושורשו בקירוב שבעים אמה וחמש שביעיות..., ואין זה מחמת חסרונינו אלא שטבע אותו מספר כך, ולפיכך אמרו שבעים אמה ושירים, לפי שאם תעשה את השיריים האלו חש שביעיות כמו שביארתי לך ותכפול שבעים אמה וחמש שביעיות יהיו תוצאות המספר חמשת אלפים וחצי בקירוב. ואם תעשה את ולשיריים שני שלישים, כמו שנראה מן הירושלמי יהיה מידת אותו השטח ארבעת אלפים ותשע מאות ותישעים ושלוש ושבע תשעיות".

דעת הרמב"ם - השיריים הם: 5/7

דעת הירושלמי (וכן רש"י וברטנורא) - השיריים הם: 2/3

  ממשיך הרמב"ם ומסביר מהי המחלוקת במשנה לגבי הגדרת הגינה והקרפף בין ר' יהודה לר' עקיבא, וזו לשון הרמב"ם:

"וזהו ההבדל שבין דברי ר' יהודה בן בבא שאמר שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ובין דברי ר' עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושיריים נוסף על המחלוקת שביניהם בשמירה ובית דירה,

 שר' יהודה בן בבא מדקדק מאוד בחשבון עד שיהא מידת המרובע בית-סאתיים שלמים לפיכך היה עושה השיריים חמש שביעיות כמו שאמרנו או משהו יותר מדוייק מזה.

 ור' עקיבא היה עושה החשבון בקירוב יותר ועושה השיריים שני שלישים או משהו קרוב לזה עד שיהא מידת המרובע קרוב לבית סאתיים".

ביאור הדברים:

לפי ר' יהודה בן-בבא הגדרת הקרפף או הגינה כרשות היחיד ושיהיה מותר לטלטל בתוכה בשני התנאים כדלהלן:

1.   שיהיה בה שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ובמדויק. כלומר:

2. מוקפת גדר גבוהה 10 טפחים, ובתנאי שיהיה בה שומירה או בית-דירה, דבר המראה שמשתמשים בה בני אדם.

לפי ר' עקיבא הגדרת הקרפף או הגינה כרשות היחיד ושיהיה מותר לטלטל בתוכה בשני התנאים כדלהלן:

1.     "בלבד שתהא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים" בקירוב ולא במדויק, כלומר:

2.     גדר שגובהה עשרה טפחים ואין צורך בשומירה או בית דירה.

הבנת המחלוקת בין ר' אליעזר לר' יוסי במשנה:

במשנה נאמר: "ר' אליעזר אומר: אם היה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה".

הרמב"ם מסביר משנה זו כך: "ומחלוקתם הוא במה שאבאר לך והוא שר' יוסי סובר שהמקום שהוא בית סאתיים והוא שבתשבורתו חמשת אלפים אמה כמו שבארנו, ואפילו היה אורכו כפליים ברוחבו עד שיהא אורכו מאה אמה ורחבו חמישים אמה כחצר המשכן מטלטלין בתוכה, ואפע"פ שיש באלכסון שטח זה קרוב למאה ושתים עשרה, שהוא יותר מכפליים ברוחב".

לדעת ר' יוסי -  אפילו שהאורך הוא פי שניים מהרוחב מטלטלים בתוכם (בגינה ובקרפף), ואפילו שהאלכסון הוא יותר מפי שניים ברוחב.

ממשיך הרמב"ם ואומר: "ור' אליעזר סובר שלא יוסיף האורך על הרוחב, אלא עד כדי שיהיה האלכסון כפליים ברוחב".

לדעת ר' אליעזר התנאי לטלטול הוא כדלהלן:

אם הרוחב הוא – X

אם כן אורך האלכסון CB הוא: 2*53.728=107.45

קיבלנו שלדעת ר' אליעזר האורך המקסימאלי כדי להתיר טלטול בבית סאתיים הוא:93.061  , ואילו לדעת ר' יוסי יכול האורך להיות גם 100 אמה.

אם נעיין בדברי הרמב"ם נראה קירוב לחישובינו באומרו:

"ור' אליעזר סובר שלא יוסיף האורך אלא עד כדי שיהיה האלכסון כפליים ברוחב, כגון שיהיה: אורך השטח תשעים ושלושה ושליש תשיעית, והרוחב חמישים ושלושה רבעים, יהיה האלכסון מאה ושבעה וחצי. וכל המספרים האלו בקירוב... ולא יהיה לדעת ר' אליעזר לעולם באורך בית סאתיים יותר על תשעים ושלושה ושליש תשיעית, ולדעת ר' יוסי אפשר שיהא אורכו 100 וזו צורת מה שביארנו לדעת ר' אליעזר ":

ויהיה תיקון דברי ר' אליעזר כך:

 "אם יהיה אורך האלכסון יותר על שניים ברוחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה".